חצי חצי
2007. 8. 7
מעניין לדעת כי רבים רבים התחילו את ההיסטוריה רק בשנים האחרונות, אבל מיהרו לצטט את שתי השורות הראשונות של השיר הורה נהלל: "משתמט אני הייתי - ואני לא התבישתי כלל" שנכתב והולחן על ידי צבי בן יוסף לפני עשרות שנים ושהושר בפיו של שמשון בר נוי בימים שרוב המצטטים אותו עוד לא נולדו. אם היו טורחים להמשיך ולקרוא, היו מוצאים כי יש בשיר עוד כמה דברים:
בית שני:
"הייתי "במקום", זאת אומרת:
בן האיכר מזמן הוא בצבא:
העבודה שופעת,
הבת היא מתיגעת
ואנוכי בא לעזרה."
המשתמט לא היה סתם משתמט, יכול להיות כי היה חולה, משהו כמו פרופיל 21 בימינו. אולי ראה את מצוקת בת האיכר שלא יכלה לעמוד בלחץ העבודה במשק ויצא ל"שרות לאומי", משהו כמו שעושים כל מיני "חסידי זכויות האדם" שיוצאים לעזור לערביי השטחים שלא יכולים לעבד את שדותיהם בגלל הסגרים וכו'. או כמו יוסי שריד שיצא לאסוף ביצים בלולי מושב מרגליות (אם אינני טועה) בזמן שרבים מתושבי הגליל ברחו מבתיהם בזמן מלחמת לבנון השניה.
הייתי שמח אם המשתמטים של היום יהיו כמו המשתמט ההוא. אם יצאו לעזור לחקלאים של היום כאשר אלה יוצאים לשרות מילואים או למלחמה ומשאירים את עול העבודה על האישה, או ההורים, או ה"תאילנדים" שלהם, גם אם הם באים מארצות אחרות.
אז מי הם המשתמטים של היום?
כדי לתת לאלה שעלולים לכעוס זמן להירגע, אתחיל מ"הכלום" שחלק מהליברלים (בעיני עצמם) של החברה הישראלית מבינים אותם ותומכים בהם.
משתמטים מסיבות מצפוניות. לא ארחיב את הדיבור עליהם כי הם לא שווים את זה, וזאת משום שאינני מאמין להם. הם כנראה שקרנים כל כך מוצלחים שהצליחו לרמות אפילו את עצמם שהם פועלים בשם איזה שהוא מצפון שכוח עליון העניק רק להם ושלל אותו מכל השאר, והן משום שמספרית הם שואפים ל- 0 . אך הייתי מציע להם לבחון מחדש את הנושא עליו הם מבזבזים את מצפונם.
משתמטים מסיבות נפשיות. או. קיי. אני יודע שיש אנשים שסובלים מבעיות נפשיות. כאלה שפעם, לפני שהמציאו את מכבסת המילים המשוכללת כל כך, היו אומרים שהם "מעורערים נפשית" או במקרים חמורים אמרו שהם "חולי רוח". אני יודע שאנשים כאלה זקוקים לעזרה, אז רצוי שיקבלו אותה, בין אם בטיפול של אנשי מקצוע מתאימים ובין אם במוסדות המתאימים והמיועדים לכך. נראה לי כי אבחנה על ידי הצבא כי זה מצבם, רק תעזור להם להיות זכאים לעזרה. ואם אבחנה זו מוצאת את ביטויה בפרופיל 21 ובשיחרור משרות צבאי, הם צריכים לשמוח. נכון הדבר גם ביחס לחולים במחלות אחרות שהצבא מצא כי אינם יכולים לשרת.
מחלה כרונית נוספת היא מחלת "האמא היהודיה". מחלה זו אינה אופיינית דווקא למועד גיוסו של הבן, אלא היא מלווה אותו לאורך כל חייו. מחלה זו קשה לאיבחון, אולם יש לה שלושה מאפיינים בולטים: האחד הוא שמה המקובל: "אמא פולניה" שהוא רק שם, אך אינו מבוסס על כל עובדה עכשווית (אולי עובדה היסטורית) או גאוגרפית. השני בא בעיקר לידי ביטוי בכך שכל אמא ישראלית (פולניה או יוצאת כל ארץ אחרת) מוכנה תמיד לשלוח את הבן של אמא אחרת לשאת בעול, ביחוד כאשר הדבר כרוך בסכנה. הדבר השלישי הברור הוא שלכל הילדים הישראלים אין אבא אלא רק אמא.
יש עוד קבוצות משתמטים אחרות אך הן שוליות לחלוטין ביחס לקבוצה העיקרית הנושאת ב"עול" ההשתמטות וזו היא ה"חרדים"!. איך קרה שכל החרדים, גם אלה שאינם מכירים האחד בשני, שאינם מדברים האחד עם השני (למרות שלכולם שפה משותפת: היידיש) נכרכים באריזה אחת על ידי הגורם העיקרי המרכיב את העם הישראלי: החילוניים והדתיים הלא חרדים?
את ה"זכות" להיות יוצאים מכלל ישראל קיבלו החרדים עוד לפני קום המדינה ודווקא מידי אלה המתלוננים היום על כך. את עובדת זכותם להשתמט מכל התחייבות כלפי תנועת התחיה היהודית "הציונות", הם קיבלו תוך דחיה הדדית: של הציונות אותם, ושלהם את הציונות. אולם את הזכות להשתמט משרות בצה"ל, מרגע שהוכרז עם קומה של מדינת ישראל, העניק להם (יחד עם עוד מכשלות רבות אחרות) לא אחר מאשר המנהיג ב"ה" הידיעה של מדינת ישראל, דויד בן גוריון. הוא לא ידע להעריך אז את הריבוי הטבעי העצום של אנשי העדה החרדית. הוא גם לא העריך נכון את היותם של אנשי העדה אנטי ציונים ואנטי מדינת ישראל. הוא לא ידע כי עוד בתוך המלחמה על ירושלים במלחמת השיחרור, הלכו הם עם דגלים לבנים להיכנע ולמסור את ירושלים לידי הליגיון הערבי, הצבא של מדינת עבר הירדן. הוא לא ידע להעריך את בהילותם של החרדים תושבי הרובע היהודי בעיר העתיקה להיכנע. אני לא יכול להאשים אותו שלא ידע ולא העריך שיום יבוא וחרדים (לא החרדים) יתיצבו לצידו של מנהיג אירן אחמדינאג'אד בזמן שהוא מבטיח להשמיד את מדינת ישראל.
(באמת שלא כאן המקום לבוא חשבון עם בן גוריון. את החשבון תעשה איתו ההיסטוריה. עם ישראל רק משלם אותו ועוד ימשיך לשלם אותו)
אם רצינו ואם לא, כבר הגענו כמעט לחצי העם המשתמט ונשארנו עם חצי העם הלא משתמט. למען האמת זה הוא מצב ישן. כך , פחות או יותר, היה המצב מאז ומתמיד. אז מה השתנה? הצרכים השתנו? לא בדיוק! לא אגזים אם אומר שלדעתי יש להתאים את "חצי העם" ל"חצי הצבא", או להיפך. כבר אמר מי שהיה רמטכ"ל וראש ממשלה שיש להקים "צבא קטן וממזר". אז הנה יש לו היום הזדמנות. הוא שר ביטחון, או לא שר ביטחון?!
גם כך צה"ל גדול מידי. את המטלות האמיתיות שצבא, כל צבא צריך למלא, ממלא חלק לא גדול מהצבא. השונה במדינת ישראל הוא שצה"ל נדרש למלא מטלות ולבצע משימות שלא צריכות להיות מוטלות עליו. אולם, כנראה שבמדינת ישראל השיקולים מורכבים הרבה יותר מאשר בכל חברה ומדינה אחרת ונוח לקיים את המצב כמו שהוא.
אם נקבל את ההנחה שצה"ל גדול מדי כבר עכשיו, מי צריך להתעקש ולגייס את מי שלא רוצה לשרת? האם רק משום שאנחנו מדברים על שיוויון שלא היה קיים מעולם ולא יהיה קיים לעולם ושלא צריך שיהיה קיים? אני לא רוצה לראות את החרדים בצבא! כל חרדי שמשרת גם היום רק מזיק לצבא. הוא לא רוצה את הצבא והצבא לא צריך אותו. ואם הוא מזיק לצבא, משמע שהוא מזיק למדינה ועם צה"ל הוא "צבא העם", או צבא "חצי העם". אז הצבא כמו שהוא, מספיק לעם כולו, וברשותכם, לדעתי, גם לחלק גדול מהעם היהודי שלא יושב בישראל.
ובכל אופן, אם רוצים לשמור שיוויון יחסי בין מרכיבי החברה השונים, אם רוצים להימנע מאפלייה בין המרכיבים האלה, וצריך להימנע מאפלייה שכזו, הרי שהמדינה יצרה חוקיים וכלים אחרים לעשות זאת. יש בידי מדינת ישראל אין סוף של הטבות מחד וסנקציות מאידך. יש בידיה גם את המקל וגם את הגזר, ושימוש בהם, בתבונה, יכול להביא לשיוויון רב יותר. נראה לי כי מסיבות שונות המדינה נמנעת מלהשתמש בהם. בצורה נכונה. מתוך חשש או מסיבות אחרות, המדינה מעדיפה להשתמש בעיקר בגזר וממעטת להשתמש במקל, ומתוך כך לפעמים עוד מרחיבה את אי השיוויון ומגדילה את האפליה.
2007. 8. 7
מעניין לדעת כי רבים רבים התחילו את ההיסטוריה רק בשנים האחרונות, אבל מיהרו לצטט את שתי השורות הראשונות של השיר הורה נהלל: "משתמט אני הייתי - ואני לא התבישתי כלל" שנכתב והולחן על ידי צבי בן יוסף לפני עשרות שנים ושהושר בפיו של שמשון בר נוי בימים שרוב המצטטים אותו עוד לא נולדו. אם היו טורחים להמשיך ולקרוא, היו מוצאים כי יש בשיר עוד כמה דברים:
בית שני:
"הייתי "במקום", זאת אומרת:
בן האיכר מזמן הוא בצבא:
העבודה שופעת,
הבת היא מתיגעת
ואנוכי בא לעזרה."
המשתמט לא היה סתם משתמט, יכול להיות כי היה חולה, משהו כמו פרופיל 21 בימינו. אולי ראה את מצוקת בת האיכר שלא יכלה לעמוד בלחץ העבודה במשק ויצא ל"שרות לאומי", משהו כמו שעושים כל מיני "חסידי זכויות האדם" שיוצאים לעזור לערביי השטחים שלא יכולים לעבד את שדותיהם בגלל הסגרים וכו'. או כמו יוסי שריד שיצא לאסוף ביצים בלולי מושב מרגליות (אם אינני טועה) בזמן שרבים מתושבי הגליל ברחו מבתיהם בזמן מלחמת לבנון השניה.
הייתי שמח אם המשתמטים של היום יהיו כמו המשתמט ההוא. אם יצאו לעזור לחקלאים של היום כאשר אלה יוצאים לשרות מילואים או למלחמה ומשאירים את עול העבודה על האישה, או ההורים, או ה"תאילנדים" שלהם, גם אם הם באים מארצות אחרות.
אז מי הם המשתמטים של היום?
כדי לתת לאלה שעלולים לכעוס זמן להירגע, אתחיל מ"הכלום" שחלק מהליברלים (בעיני עצמם) של החברה הישראלית מבינים אותם ותומכים בהם.
משתמטים מסיבות מצפוניות. לא ארחיב את הדיבור עליהם כי הם לא שווים את זה, וזאת משום שאינני מאמין להם. הם כנראה שקרנים כל כך מוצלחים שהצליחו לרמות אפילו את עצמם שהם פועלים בשם איזה שהוא מצפון שכוח עליון העניק רק להם ושלל אותו מכל השאר, והן משום שמספרית הם שואפים ל- 0 . אך הייתי מציע להם לבחון מחדש את הנושא עליו הם מבזבזים את מצפונם.
משתמטים מסיבות נפשיות. או. קיי. אני יודע שיש אנשים שסובלים מבעיות נפשיות. כאלה שפעם, לפני שהמציאו את מכבסת המילים המשוכללת כל כך, היו אומרים שהם "מעורערים נפשית" או במקרים חמורים אמרו שהם "חולי רוח". אני יודע שאנשים כאלה זקוקים לעזרה, אז רצוי שיקבלו אותה, בין אם בטיפול של אנשי מקצוע מתאימים ובין אם במוסדות המתאימים והמיועדים לכך. נראה לי כי אבחנה על ידי הצבא כי זה מצבם, רק תעזור להם להיות זכאים לעזרה. ואם אבחנה זו מוצאת את ביטויה בפרופיל 21 ובשיחרור משרות צבאי, הם צריכים לשמוח. נכון הדבר גם ביחס לחולים במחלות אחרות שהצבא מצא כי אינם יכולים לשרת.
מחלה כרונית נוספת היא מחלת "האמא היהודיה". מחלה זו אינה אופיינית דווקא למועד גיוסו של הבן, אלא היא מלווה אותו לאורך כל חייו. מחלה זו קשה לאיבחון, אולם יש לה שלושה מאפיינים בולטים: האחד הוא שמה המקובל: "אמא פולניה" שהוא רק שם, אך אינו מבוסס על כל עובדה עכשווית (אולי עובדה היסטורית) או גאוגרפית. השני בא בעיקר לידי ביטוי בכך שכל אמא ישראלית (פולניה או יוצאת כל ארץ אחרת) מוכנה תמיד לשלוח את הבן של אמא אחרת לשאת בעול, ביחוד כאשר הדבר כרוך בסכנה. הדבר השלישי הברור הוא שלכל הילדים הישראלים אין אבא אלא רק אמא.
יש עוד קבוצות משתמטים אחרות אך הן שוליות לחלוטין ביחס לקבוצה העיקרית הנושאת ב"עול" ההשתמטות וזו היא ה"חרדים"!. איך קרה שכל החרדים, גם אלה שאינם מכירים האחד בשני, שאינם מדברים האחד עם השני (למרות שלכולם שפה משותפת: היידיש) נכרכים באריזה אחת על ידי הגורם העיקרי המרכיב את העם הישראלי: החילוניים והדתיים הלא חרדים?
את ה"זכות" להיות יוצאים מכלל ישראל קיבלו החרדים עוד לפני קום המדינה ודווקא מידי אלה המתלוננים היום על כך. את עובדת זכותם להשתמט מכל התחייבות כלפי תנועת התחיה היהודית "הציונות", הם קיבלו תוך דחיה הדדית: של הציונות אותם, ושלהם את הציונות. אולם את הזכות להשתמט משרות בצה"ל, מרגע שהוכרז עם קומה של מדינת ישראל, העניק להם (יחד עם עוד מכשלות רבות אחרות) לא אחר מאשר המנהיג ב"ה" הידיעה של מדינת ישראל, דויד בן גוריון. הוא לא ידע להעריך אז את הריבוי הטבעי העצום של אנשי העדה החרדית. הוא גם לא העריך נכון את היותם של אנשי העדה אנטי ציונים ואנטי מדינת ישראל. הוא לא ידע כי עוד בתוך המלחמה על ירושלים במלחמת השיחרור, הלכו הם עם דגלים לבנים להיכנע ולמסור את ירושלים לידי הליגיון הערבי, הצבא של מדינת עבר הירדן. הוא לא ידע להעריך את בהילותם של החרדים תושבי הרובע היהודי בעיר העתיקה להיכנע. אני לא יכול להאשים אותו שלא ידע ולא העריך שיום יבוא וחרדים (לא החרדים) יתיצבו לצידו של מנהיג אירן אחמדינאג'אד בזמן שהוא מבטיח להשמיד את מדינת ישראל.
(באמת שלא כאן המקום לבוא חשבון עם בן גוריון. את החשבון תעשה איתו ההיסטוריה. עם ישראל רק משלם אותו ועוד ימשיך לשלם אותו)
אם רצינו ואם לא, כבר הגענו כמעט לחצי העם המשתמט ונשארנו עם חצי העם הלא משתמט. למען האמת זה הוא מצב ישן. כך , פחות או יותר, היה המצב מאז ומתמיד. אז מה השתנה? הצרכים השתנו? לא בדיוק! לא אגזים אם אומר שלדעתי יש להתאים את "חצי העם" ל"חצי הצבא", או להיפך. כבר אמר מי שהיה רמטכ"ל וראש ממשלה שיש להקים "צבא קטן וממזר". אז הנה יש לו היום הזדמנות. הוא שר ביטחון, או לא שר ביטחון?!
גם כך צה"ל גדול מידי. את המטלות האמיתיות שצבא, כל צבא צריך למלא, ממלא חלק לא גדול מהצבא. השונה במדינת ישראל הוא שצה"ל נדרש למלא מטלות ולבצע משימות שלא צריכות להיות מוטלות עליו. אולם, כנראה שבמדינת ישראל השיקולים מורכבים הרבה יותר מאשר בכל חברה ומדינה אחרת ונוח לקיים את המצב כמו שהוא.
אם נקבל את ההנחה שצה"ל גדול מדי כבר עכשיו, מי צריך להתעקש ולגייס את מי שלא רוצה לשרת? האם רק משום שאנחנו מדברים על שיוויון שלא היה קיים מעולם ולא יהיה קיים לעולם ושלא צריך שיהיה קיים? אני לא רוצה לראות את החרדים בצבא! כל חרדי שמשרת גם היום רק מזיק לצבא. הוא לא רוצה את הצבא והצבא לא צריך אותו. ואם הוא מזיק לצבא, משמע שהוא מזיק למדינה ועם צה"ל הוא "צבא העם", או צבא "חצי העם". אז הצבא כמו שהוא, מספיק לעם כולו, וברשותכם, לדעתי, גם לחלק גדול מהעם היהודי שלא יושב בישראל.
ובכל אופן, אם רוצים לשמור שיוויון יחסי בין מרכיבי החברה השונים, אם רוצים להימנע מאפלייה בין המרכיבים האלה, וצריך להימנע מאפלייה שכזו, הרי שהמדינה יצרה חוקיים וכלים אחרים לעשות זאת. יש בידי מדינת ישראל אין סוף של הטבות מחד וסנקציות מאידך. יש בידיה גם את המקל וגם את הגזר, ושימוש בהם, בתבונה, יכול להביא לשיוויון רב יותר. נראה לי כי מסיבות שונות המדינה נמנעת מלהשתמש בהם. בצורה נכונה. מתוך חשש או מסיבות אחרות, המדינה מעדיפה להשתמש בעיקר בגזר וממעטת להשתמש במקל, ומתוך כך לפעמים עוד מרחיבה את אי השיוויון ומגדילה את האפליה.
